גלילור / הים האדום
גלילור / הים האדום
העבודה גלילור צורפה לבקשת המוזיאון לאוסף הקבע שלו
המעשה שהיה, כך היה, וכל פרט בו אמיתי.
לידתה של עבודה זו בהזמנה שקבלתי להציע עבודה משלי לתערוכה במוזיאון ינקו דאדא לציון 120 שנה להולדתו של מייסד המוזיאון וממובילי תנועת הדאדא. כמו האמנים האחרים גם אני הוזמנתי להתייחס לאחד מציוריו: הים האדום. מצאתי עצמי ניצבת מול ציורו של מרסל ינקו מבלי שהצלחתי למצוא ולו פתח צר או חרך, דרכו אוכל להיכנס ולשוטט בין משיחות המכחול וקווי המיתאר שהניח האמן על הבד. מן המבוי הסתום בו מצאתי את עצמי פרשתי כנפיים ומשם, ממעוף הציפור הצלחתי לראות תמונה בה ניבטה אלי דמותו, סיפור חיו ופועלו של מרסל ינקו. באותו רגע נפתחה לקראתי הדלת, הסתמן לו השביל עליו פסעתי בהמשך. בדרך אספתי תחושות של הזדהות, התרגשות ושמחה על כך שניתנה לי הזדמנות לקחת חלק במחווה לאיש.
לפניכם חומרי הגלם של עבודה זו :
30 שנים מחיי פסעתי אני בשדה נוסף. כעו״ס בהכשרתי התנהלתי כל השנים הללו מבקשת להקל על מצוקותיהם של בני האדם, בדרכים פגשתי אנשים שחלקו איתי את סיפוריהם. לרב היו אלה סיפורים על חיים שהתנפצו באלימות אל נחשולי ההרס שרק האדם השכיל להמציא, אלו של מלחמות וטרור. בהמשך פגשתי גם שברי חיים שטולטלו ע״י כוחות הטבע, מבלי להשאיר זכר מאחוריהם, מכסים הכל בתוהו ובוהו. ולצד כל אלה, הייתי עדה כיצד אנשים הצליחו לממש את כוחותיהם המופלאים .
וכך דרכו של מרסל ינקו ודרכי, במרחק כמה דורות ושתי יבשות, מצטלבות.
כמוהו גם אני מתנהלת עם רצון עז לשנות את הקיים. לפרק חלקים ממנו ולהרכיב אותם מחדש, להשפיע על המציאות כדי שאצליח להסדיר את נשימותיי. מרסל ינקו וחבריו העיזו לחלום על עולם טוב יותר, לנסות לממש זאת בכוחה של האמנות שהם יצרו. אבל כוחות גדולים מהם שיחקו במגרש של החיים. תנועתם גוועה אבל חרטה סימנים.
וכך ממש מתוך זרעי המחשבה הזו נולדה העבודה הזו שלי. וכשאני משחזרת את שלבי לידתה אני נדהמת לגלות עד כמה כל פרט בה טעון במשמעות.
את הקליידוסקופ שלפניכם בניתי מצינור ביוב בקוטר של 5 צול, צינור שכל יעודו להסיע את השפכים מעשה ידינו. קניתי אותו בשבת אחת בבוקר בחנות בואדי ניסנאס. עוקבת אחרי הוראות ההרכבה שמצאתי באינטרנט, כלאתי את האור שנישבה ונישבר אל דפנות המראות שבתוכו, כדי שזה ישוטט לו בין הצבעים והקווים שמשח ומתח מרסל ינקו על פני הבד, מדלג בין 12 הפיסות שפרקתי מן ׳הים האדום׳. את הקליידוסקופ קבעתי בראשו של מעמד שמצאתי נישען אל פח זבל בשכונה, ממתין לסילוקו. מקריות פוגשת כוונה.
את המתבונן אני מזמינה לאחוז בקליידוסקופ ביד אחת ובשנייה לסובב אותו ימינה ושמאלה, לטלטל את ׳הים האדום׳, להפר את הסדר הקיים, לשנות אותו, לקוות אולי לקסם שיפיק מגע היד. ואולי לא. את כל זה אני משאירה לבחירה של כל אחד מכם. כי אפשר גם לבחור שלא לגעת, שלא לנסות ולהשפיע, שלא לטלטל את היאוש או לבדוק את התקווה. להסתכן באכזבה..
גם על האור אני רוצה לרגע להתעכב. איזו החלטה נפלאה לאפשר לעבודה שלי לעמוד מוצבת מול הנוף שמרסל ינקו בחר לטעת בו את מפעל חייו. ללכוד את קרני האור הים תיכוני המיוחד למי שעיניו התבוננו שנים באור הרך האחר של אירופה. כמי שנולדה כאן, אני מוצאת את עצמי עם חלוף השנים מבקשת לעמעם את עוצמת האור שמסביבי. הכל בהיר מידי, אין כמעט לאן להסיט את המבט, הרבה מדי פעמים הבוהק שמוחזר מן החיים כאן מסמא, מכאיב . ולפני שאסיים מילה לגבי השם שבחרתי לעבודה לה קראתי: גלילור. איזו הפקה של האקדמיה ללשון עברית שבקשה כדרכה, לאזרח צלילים שהגיעו אלינו ממחוזות רחוקים. ׳שם׳ זה קליידוסקופ, פה זה גלילור. שמתם לב ?! לא גלילאור. בחירה מעוררת מחשבה. ואולי באקדמיה ללשון העברית גרים אנשים שיודעים כבר את המשך הסיפור, שיודעים שאין מקום בעולם אליו נוכל באמת ללכת כדי שהאור לא יעוור אותנו, או שהאפלה לא תיפול עלינו.
כך הצטלבו דרכינו, וכך פגשתי אני אותך, מרסל ינקו.
