פוסט ראשון באתר האמנות שלי

מה זה אומר ולמה התחייבתי בפני עצמי? מאחר ויש לי מושג חלקי בשלב זה כיצד לענות לשאלה אצא פשוט לדרכי, ואין כמו לצאת לדרך שיש בה מן החדש בבוקר השני של שנה חדשה.

אני רוצה להתחיל בציטוט של שיר שהניח בפני אריה באחד הימים כשמצא אותי עמלה על עבודה שעשיתי בעצם ימי הלחימה של קיץ 2014. 'חלומות פז, תינוק שלי'. הורתה של העבודה בימים קשים אחרים. שמונה שנים קודם לכן, בקיץ 2006. גם אז הותקפנו ותקפנו.
בשלהי אותו קיץ קבלתי לתיבת הדואר של הבית גלויה, כמו רבים מאוד ברחבי הארץ, שהפיק פיקוד העורף, גלויה מרהיבה בצבעוניות שלה, עמוסה בדימויים משובבי נפש שכמו בקשו להרגיע את מה שאחרת המידע שעל גביה ביקש לבשר לנו: "יש לכם כך וכך שניות להציל את חייכם". הגלויה / מסמך הזה הילך עלי קסם והיה לי ברור שבבוא היום אתרגם אותו לשפת האמנות שלי. קיץ 2014 על מוראותיו הגיע והעבודה הגיחה לאוויר העולם ללא מאמץ, כאילו הגיעה לסיומה תקופת ההתפחה שלה.
ואז הונחו לפני מילות שירו של נתן זך ובהן אני מבקשת לשתף אתכם.

שמור על הילדים

שְׁמֹר עַל הַיְלָדִים, אֵלִי,
וְאֵינִי נוֹהֵג לוֹמַר ׳אֵלִי׳ בִּכְדִי,
כִּי לֹא הָאֵלִים אֲשֵׁמִים
בְּכָל מַעֲשֵׂינוּ,
בְּכָל מַה שֶׁרָאִינוּ
וְשָׁתַקְנוּ וְלֹא גִּלִּינוּ
אֶת מַה שֶׁהַלֵּב סֵרֵב לוֹמַר
לְעוֹלָם אָבְדָּנִי וְכֹה אַכְזָר.

אָנָּא הַנַּח עַתָּה לִשְׁנָתָם. הֵם נוֹשְׁמִים בִּכְבֵדוּת,
גַּם לָהֶם יֵשׁ לִפְעָמִים סִיּוּט.
הַנַּח לְסִיּוּט לַחְלֹוף מַהֵר
כְּשֶהַדֻּבִּי קָרוֹב וְתָמִיד עוֹזֵר.
עוֹד מְעַט תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַגָּן
שֶׁבּוֹ כְּבָר מְחַכִּים
פּוּ הַדֹּב וְהַנָּסִיךְ הַקָּטָן.

נתן זך מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהייה 2013 .

האין זה נפלא לראות כיצד אפשר לטוות קווים שנולדו מאותו כאב, המבקש ביטוי , לאותה מציאות, פעם בעט ופעם בחוט.
אסיים את הפוסט הראשון שלי מול שערי עולם, בבקשה ובתפילה לשנה שבה נחזור ונאמין בתקווה.